מה הכוונות שלי, שלנו? 

אחרי שפרסמתי את הפלאייר האחרון בפייסבוק, לו קראתי "יוצאת לאור", קרו כל כך הרבה דברים מרגשים ומעניינים, שאני כבר ממש בגודש. רק מה שלא קרה, זה הפנטזיה השופעת, עם הדימוי "היא בהתפוצצות!", שהיה בי צד שממש חיכה לה. ראיתי בדמיוני מאה בני ובנות נוער, חכמים ואמיצים, שלא מוצאים את עצמם ב'מערכת', קוראים את הטקסט הזה (הנה טעות הבנה שלי, לדוגמא...) ומרגישים שהנה הנה יימצא הבית החדש שלהם.ן, ושהם יוצרים אתי קשר, ואנחנו מתחילים ביחד להניע את המהלך הזה. ניחא. זה ממש לא מה שקרה.

מה שקרה זה שהגיעו אלי מספר הורים של בני נוער, שחשבו שהמיזם 'אטלייה1' עשוי להתאים לילדיהם, מתוך רצון לחבר מחדש את ילדיהם עם ה'מערכת'. והגיעו אלי עוד המון א.נשים מעניינים וטובים וחכמים, שרוצים לקחת חלק ב"דבר" הזה שאני עושה, וזה כשלעצמו מאד מאד מעודד ומשמח, ומייצר עבורי הזדמנות לדייק את הכוונה ואת הדרך:

א. אני מבינה שהדרך היא דרך של עבודה קשה ומעמיקה. בעצם המילה "קשה" לא מתאימה. הדרך היא דרך של עבודה חרוצה ומעמיקה, ואני מחוייבת אל ההתדייקות והכנות של הדבר הזה שאני רוצה לעשות בעולם, ושאני מרגישה את ה"קריאה" אליו. האינטואיציה החכמה שלי אומרת שרק דרך הפעולה המדוייקת, אצליח לעשות את הסיבוב הנחשוני הזה וליצור תנועה שתהיה נכונה ותייצר את ההזדמנות שאני רוצה ליצור בעולם.

ב. אני מבינה יותר מהי אותה ההזדמנות שאני רוצה ליצור: אקרא לה עכשיו "אני לא בגפ"ן". הגפ"ן, זו המערכת של משרד החינוך, שמייצרת עבור בתי הספר והצוותים עושר של אפשרויות של למידה, הכשרה והשתלמויות. העושר הזה נבחר בקפידה מסויימת, ומאפשר לבתי הספר ולצוותים לבחור בחירות מושכלות, מתוך מלאי עצום, שעבר סינון מסויים ויש עליו אחריות מסויימת. יש תקציבים מסויימים שבית ספר יכול לנתב לבחירה מתוך תפריט הגפן. הנה ציטוט מהשער של שנה זו:

" מערכת גפ"ן משקפת את התקציב הגמיש העומד לרשותכם ומאפשרת לגבש תוכנית עבודה בית ספרית, לנהל אותה, לתכנן תקציב, לבצע רכישה ידידותית של מענים חינוכיים מותאמים ולדווח ביצוע. תוכנית הגמישות הניהולית נועדה לאפשר למנהלי בתי הספר ולרשויות המקומיות לממש באופן מיטבי את יעדי החינוך מתוך כבוד והכרה ביכולת שלהם להתאמת המשאבים והמענים לצרכים הייחודיים של קהילתם."

בימים האחרונים, כבר המליצו לי כמה א.נשים טובים להכניס את התכניות שלי למערכת הגפ"ן, וזה באמת מאד מפתה.

אז למה לא?

אני יותר ויותר מבינה את דרכי: אני לא רוצה להיות בגפ"ן. אני מרגישה שבמשך שלושים פלוס שנות עשייתי החינוכית, קיבלתי על עצמי את העול והעונג של היותי "דו שייכותית"- מצד אחד מתוך המערכת, ומצד שני חופשייה במידה גדולה.

זה אפשר לי להביא הרבה טוב, לחיות מפוייסת, יחסית, ולשהות באיזורים קונצנזואליים, נעימים.

היום אני לא בנויה לזה יותר.

הנפש שלי מתקוממת, ואני מחוייבת בכבוד אליה.

אני לא רוצה להיות בגפ"ן.

השייכות אל הממסד לא מתאימה לי יותר.

אני יורדת מן הדרך הראשית אל תוך הג'ונגלים של האלטרנטיבה.

ויש לי ביד מצ'טה,

ויש לי כל כך הרבה אהבה, רעיונות, כוונות, אלטרנטיבות, ועשייה ברוכה, שכל ניסיון להיות בגפ"ן, יעוות אותם ויגרום לי לאבד את האנרגיה הזו שיש לי עכשיו.

להיות חלק מן הגפ"ן, ביחד עם ביטחון, סדר, פוטנציאל מסויים של שפע ולמידה עשירה, זה אומר, מבחינתי, להסכים שאפשרויות של למידה הן מתוך מלאי מוגבל ומנוהל על ידי אחרים, ולקבל על עצמי לשרת את המערכת החולה שמייצרת, ברובה הגדול, עוד ועוד דיכוי, שלל צורות של ניתוק (מעצמינו, מזולתינו, מעולמנו), וכיבוי האש היוקדת והמהממת של הלמידה, במקום ליבוי שלה.

ג. אז אני רוצה ליצור הרבה אלטרנטיבות, ולהיות חלק מתנועה אמיצה שיוצרת אלטרנטיבות, ומתעקשת לא להיות בגפ"ן, אבל היא שמחה מאד מאד להיות בגפן היפה הזו שצומחת בחצר, או ביער, או בשדה, או בהר או על שפת הים, וגם בעיר, במפעל, בסטודיו, במפגש ובאירוע, של עוד ועוד א.נשים שרוצים לבחור מתוך עולם שלם ואינסופי, ולא מתוך תפריט מוכתב ומנוהל על ידי אחרים.

ד. במסגרת ההחלטה וההבנה הזאת, אני מציעה כאן את הלוגו הזה- מעין סימן למי שרוצה לקחת חלק בתנועה הזאת: זו הל' של לומדי הנהיגה, מוקפת בגפן שופעת. זה סימן שכאן אנו מטפחים תנועה של למידה חופשית. למידה שהיא כח טבע.

(ובתמונה לייד- אני. בגפן.)